הממשלה והמערכת הפוליטית באיחוד האמירויות יכולות לבוא כהלם תרבותי ליוצאים, אבל הנה כל מה שאתה צריך לדעת.

לאחר היסטוריה פוליטית עתירת אירועים, איחוד האמירויות הערביות מציגה את עצמה כחברה מתקדמת וסובלנית. עם זאת, המבקרים שואלים שוב ושוב אם זה באמת המצב. בתור גולה, חשוב להבין את המערכת הפוליטית באיחוד האמירויות וכיצד החירויות הפוליטיות שונות מארץ הולדתך.

מדינה ומערכת פוליטית באיחוד האמירויות

איחוד האמירויות הערביות (בקיצור איחוד האמירויות הערביות) הפכה לפדרציה חוקתית ב-1971. מאז הם הפכו לאחת הפדרציות העשירות בעולם הודות לייצוא הנפט הרווחי שלהם. איחוד האמירויות מציגה את עצמה כאחת המדינות הליברליות ביותר במפרץ הפרסי, סובלנית לתרבויות ואמונות אחרות; עם זאת, טענה זו נתונה לוויכוח חריף.

איחוד האמירויות מורכבות משבע אמירות; לכל אחד יש מנהיג משלו (   אמיר   ) והוא מוסמך לנהל באופן אוטונומי את המשאבים שלו. שבע האמירויות הן אבו דאבי, דובאי, שארג'ה, ראס אל-חיימה, אג'מן, אום אל-קוואין ופוג'יירה.

שבעה אמירים מרכיבים את המועצה הפדרלית העליונה (FSC), אשר בוחרת את הנשיא והקבינט של איחוד האמירויות. ה-FSC הוא הסמכות העליונה של איחוד האמירויות עם סמכויות חקיקה וביצוע.

מתחת ל-FSK נמצאת המועצה הלאומית הפדרלית (FNK), המורכבת מ-40 חברים למשך ארבע שנים. מחצית מחברי ה-FNC ממונים על ידי הנשיא והחצי השני נבחרים על ידי העם; לכל אמירות יש מספר מסוים של נציגים בהתאם לגודלה. למועצה יש את הסמכות להעביר או לדחות חקיקה פדרלית, לסקור את התקציב השנתי הכולל ולהציע המלצות ל-FSC.

בתור המדינות הגדולות ביותר באיחוד האמירויות, לדובאי ואבו דאבי יש כל אחת שמונה מושבים ב-FNC. לשארג'ה ולראס אל-חיימה יש שישה כל אחת, בעוד לאג'מן, אום אל-קוואין ופוג'יירה יש ארבע כל אחת.

למערכת הפוליטית באיחוד האמירויות יש חוקה שנכנסה לתוקף ב-1996. 152 הסעיפים של חוקת איחוד האמירויות מכסים הכל, החל ממטרות החקיקה ועד לזכויות האזרחים באמירויות.

נשיא איחוד האמירויות: מי נמצא כעת בשלטון באיחוד האמירויות?

ראש הממשלה של איחוד האמירויות הוא הנשיא מוחמד בן זאיד בן סולטן אל-נהיאן; הוא גם משמש כאמיר של אבו דאבי (המדינה המייצרת נפט הגדולה ביותר באיחוד האמירויות). הנשיא הנוכחי בשלטון מאז 2022. מוחמד בן ראשיד אל מקטום, אמיר דובאי, הוא סגן הנשיא וראש הממשלה.

הנשיא בן זאיד עלה לשלטון לאחר מותו של אחיו למחצה, ח'ליפה בן זאיד בן סולטן אל נהיאן, ששלט מאז 2004.

מערכת הבחירות באיחוד האמירויות

אין מפלגות פוליטיות באיחוד האמירויות, אבל ההשתתפות הפוליטית ומעורבות האזרחים מתפתחות. הבחירות לנשיאות ולסגן הנשיא מתקיימות אחת לחמש שנים; עם זאת, רק ה-FSC לוקח חלק בסקר, כך שלציבור אין זכות הצבעה.

עם זאת, הציבור בוחר 20 מתוך 40 חברי ה-FNC, וההשתתפות גדלה משמעותית בשנים האחרונות. מכללת הבחירות של איחוד האמירויות התרחבה באופן משמעותי מאז שהוענקה לאזרחים זכות הצבעה בקרב חברי FNC ב-2006.

פחות מ-7,000 אזרחים הצביעו בבחירות הראשונות, אך עד 2015 המספר צמח ליותר מ-220,000; כשליש מהאזרחים הבוגרים. בבחירות 2019, מספר זה עלה ליותר מ-330,000.

הצבעה באיחוד האמירויות הערביות

חברות FNC נבחרת כל ארבע שנים. האחרון התקיים ב-5 באוקטובר 2019. סך של 555 מועמדים נרשמו לבחירות 2019, מה שמראה על העניין הגובר ב-FNC. בנוסף, 194 מהמועמדים הללו הגישו מועמדות במהלך 24 השעות הראשונות. בסך הכל התקבלו 200 פניות מנשים.

עלייה זו באחוז ההצבעה הייתה תוצאה של צו הנשיא לפיו נשים צריכות להוות לפחות 40% מחברי המועצה. שוב, מדובר בעלייה משמעותית מחמישית מהפניות של נשים ב-2015.

רשימות הבוחרים מראים עלייה של יותר מ-50% במספר האנשים הרשומים להצביע בבחירות 2019. באופן ספציפי, 61% מ-337,738 המצביעים הרשומים היו מתחת לגיל 40; קצת יותר ממחצית (50.6%) היו נשים.

אבו דאבי היא המדינה המיוצגת ביותר עם 101,549 מצביעים. במקום השני דובאי עם 60,772 קולות רשומים.

היסטוריה פוליטית של איחוד האמירויות הערביות

חלק ניכר מההיסטוריה הפוליטית של האזור קשור לגילוי הנפט באזור בשנות ה-50 והיווצרותה של איחוד האמירויות לאחר מכן כפדרציה של מדינות ב-1971.

בשנות ה-70 וה-80, איחוד האמירויות הקימה את ה-FNC (1972) והפכה לחברה מייסדת במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (1981); בראשות השייח' זאיד בן סולטן אל-נהיאן.

סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היו זמנים קשים; ניסיון ההפיכה בשארג'ה (1987), כניסת חיילי איחוד האמירויות למלחמת המפרץ (1991) והתמוטטות הבנק הבינלאומי לאשראי ומסחר (BCCI), 77% בבעלות המשפחה השלטת באבו דאבי. איחוד האמירויות כרתה בסופו של דבר שלום עם איראן.

בדצמבר 2006, איחוד האמירויות ערכה את הבחירות הלאומיות הראשונות שלה ל-FNC, בראשות ח'ליפה בן זאיד אל-נהיאן; לפני הצגת אסטרטגיית פיתוח שמטרתה לבסס את העמותה כמובילה עולמית. בנוסף, הפריחה הפיננסית הביאה את דובאי וקטאר להשקיע רבות בבורסה של לונדון.

לאחר ההתרסקות הפיננסית של 2008, הפריחה נעצרה ודובאי נזקקה לתמיכה כספית משמעותית מאבו דאבי. סכסוכים אזוריים שונים תפסו את מרכז הבמה במהלך השנים הבאות. בעולם, הוטל ספק בדיכוי הפדרציה של קולות מתנגדים.

מערכת המשפט באיחוד האמירויות

חוקת איחוד האמירויות קובעת קוד משפטי המבוסס על חוקי השריעה, אך בפועל המערכת משתמשת בשילוב של עקרונות אסלאמיים ומערביים. מערכת המשפט הפדרלית מפקחת על מערכת בתי המשפט, וכל מדינה ממנה את מחלקת המשפטים שלה.

מערכת המשפט מורכבת משלושה נדבכים עיקריים. קודם כל, ישנם בתי משפט עליון פדרליים העוסקים בסכסוכים פדרליים או בין אמירות ופשעים נגד המדינה.

אחר כך יש בתי משפט קמא העוסקים בסכסוכים מנהליים, אזרחיים וכלכליים. בנוסף, בתי משפט מקומיים עוסקים בסוגיות משפטיות קטנות יותר בתוך מדינות בודדות.

רפורמות פוליטיות אחרונות באיחוד האמירויות

בשנים האחרונות, איחוד האמירויות ניסתה לחדש את המערכת הפוליטית שלה; עם הקמת מכללת הבחירות ב-2006, והגדילה מאוד את ההשתתפות הפוליטית של האזרחים.

כמו כן, ננקטו צעדים כדי להפוך את המדיניות לשקופה ומשכנעת יותר. בשנת 2008 תוקנו חוקי המועצה הפרטית כדי לחייב את ראש הממשלה, סגני השרים והשרים הפדרליים להתחייב שלא לעסוק בכל תפקיד מקצועי או מסחרי אחר או לעסוק בעסקאות עסקיות.

הקמת מועצת הכוח הרכה של איחוד האמירויות הערביות והשקת אסטרטגיית הכוח הרכה ב-2017 אמורות לשפר את תדמית המדינה בחו"ל; ולנצל את המורשת והתרבות של איחוד האמירויות על הבמה העולמית.

בהכרזה על האסטרטגיה, הממשלה אמרה שהיא מתכננת לבנות את המוניטין של איחוד האמירויות כ"מדינה מודרנית וסובלנית שמקבלת בברכה את כל האנשים ברחבי העולם".

מתיחות פוליטית באיחוד האמירויות

מבקרי איחוד האמירויות טוענים כי קידום הסובלנות מוגבל מאוד והממשלה ממשיכה לפעול נגד דיבורים פוליטיים שליליים. המבקרים מצביעים על מקרים שבהם מגיני זכויות אדם נעצרו וחלק מהקבוצות נאסרו להיכנס למדינה.

למרות שהחופש לערוך טקסים דתיים מעוגן בחוק, הוא נמצא במעקב צמוד של הממשלה. לדוגמה, היא רואה באחים המוסלמים קבוצת טרור הפועלת כאיום על מערכת השלטון התורשתית שלה.

הארגון האמריקאי Freedom House מעניק לאיחוד האמירויות דירוג חופש כולל של 17/100 בלבד. יש גם חששות לגבי צנזורה של כלי תקשורת מקומיים; איחוד האמירויות מדורגת גרוע במדד חופש העיתונות העולמי של כתבים ללא גבולות, במקום ה-133 מתוך 180 מדינות.

היו גם אתגרים של מדיניות חוץ, כולל סכסוכים טריטוריאליים עם איראן ותפקידה האחרון של איחוד האמירויות בניתוק הקשרים עם קטאר.

יחד עם כמה משכנותיה (במיוחד סעודיה), איחוד האמירויות חסמה את קטאר בגלל תמיכתה באחים המוסלמים. המחאה נגד קטאר כללה את גירוש תושבי קטאר, האיסור על סוכנות הידיעות אל ג'זירה והאיום במאסר של תושבי איחוד האמירויות התומכים בקטאר. החסימה הזו נמשכת עד היום.

מצב הכלכלה באיחוד האמירויות

לפני שאיחוד האמירויות גילתה נפט בשנות ה-50, כלכלתה הייתה תלויה בדיג ובדעיכת תעשיית הפנינים. עם זאת, מאז החל יצוא הנפט בתחילת שנות ה-60, כלכלת המדינה השתנתה.

על פי   נתוני הממשלה   , המגזרים הכלכליים המובילים התורמים לתמ"ג הם נפט וגז (30%), סחר סיטונאי וקמעונאי (12%), פיננסים (9%) ובנייה (8%). הממשלה אומרת שהיא מחויבת לגוון את הכלכלה ולנצל שותפויות כלכליות גלובליות עם בעלי ברית כדי לשפר את השגשוג.

נתוני IHS Markit מראים שכלכלת איחוד האמירויות גדלה ב-2.2% ברבעון הראשון של 2019, כאשר הממשלה המשיכה להשקיע במגזר שאינו נפט. בנוסף, התחזית האחרונה של הבנק המרכזי לצמיחה כלכלית כוללת ב-2019 היא 2%.

דובאי תארח את האירוע העולמי Expo 2020, שיימשך 173 ימים מאוקטובר; זה אמור לתת לאמירויות דחיפה כלכלית משמעותית.

משאבים שימושיים

מדינה ומערכת פוליטית באיחוד האמירויות